דלק גשמי ודלק רוחני

כל ילד יודע שכאשר רעבונו תוקף אותו, או שחולשה מסוימת חולשת על איבריו, זה איתות ברור מהגוף שצריך להאכילו מאכלים טובים ומזינים. אם התוצאות של הבדיקה אצל הרופא המשפחתי הבהירו שיש צורך מיידי בפעילות כושר גופני, מיד כל אדם שפוי רוכש לו מנוי לקאנטרי או ל'ג'ים' – החדר כושר, ומחליט לנער את שאריות הפסולת מהגוף.

אך נשאלת השאלה, מה עושים כשהכל תקין והכל מקולקל?

מה כוונתי? אסביר.

הרבה בני אדם תודה לאל, אינם לוקים בגופם כלל. הכולסטרול מצויין, אחוזי השומן טובים, הדופק בריא ולחץ הדם תקין לחלוטין, הלוואי על כולנו. אבל בכל זאת חווים סוג של ריקנות, חוסר סיפוק, 'דאונים' קיצוניים במצב הרוח, צמאון פנימי שלא מוצא באר לרוויה. ואחוזים גבוהים באוכלוסייה פונים לטיפול פסיכיאטרי בכדורים. לעיתים בצדק, אך לעיתים טועים באבחנת הבעיה.

האדם מורכב מגוף ונשמה, שלפי המחקרים משקלה של הנשמה 21 גרם, כך בדקו משקל של אדם לפני ואחרי מותו ומצאו שזה בדיוק ההבדל 21 גרם.

לתפעל את הגוף כולם יודעים, בכל מקום מדברים וכותבים מזה. כתבות בטלוויזיה, ערוצים שלמים בנושא, בבתי הספר, באוניברסיטאות, ואפילו בגני הילדים.

את המשוואה שאוכל בריא ופעילות גופני = גוף בריא, כל אחד יודע!

אך מה לגבי חיי הרוח? הנשמה?

אתם מכירים את התחושה הנפלאה אחרי שעזרת לזקן לחצות את הכביש? או שעשית איזו קנייה מכובדת לנצרכים לחג? את הנעימות הפנימית בבית הכנסת ביום הכיפורים?  שחטפת איזו תפילה מרגשת לשמים? איזה שיעור תורה שהגעת אליו במקרה? מכירים???

ובכן, הנוסחה לכל יהודי היא פשוטה ביותר, אם יסכים עמה וגם אם לא: בורא עולם קבע שהדלק לנשמה שלנו הוא אך ורק התורה והמצוות!

לשאר אומות העולם אין את המילוי הרוחני הזה, הם רצים רק אחרי הסיפוק הגשמי של אלף ואחד אטרקציות מלאות אדרנלין. והיהודי שמתחקה אחריהם, רץ רץ רץ ולא מצליח לספק את הנשמה הצמאה שלו! עד שלצערנו הרבה מוצאים את עצמם עמוק בבוץ של התמכרויות קשות כמו הימורים, אלכוהול, נשים, סמים וכדומה...

תנסו פעם אחת להתגנב לאיזה שיעור תורה, או לקרוא בקול רם כמה מזמורים של תהילים, כמה דפים מהספר 'ליקוטי תפילות' של רבי נתן מברסלב, ואולי אפילו שיעורי תורה באינטרנט.

וטוב יותר מהכל– תנסו לנהל שיחה בפה מלא, בדיבורים פשוטים עם זה שברא לנו את גוף וגם את הנשמה. תוך 5 דקות של שיחה במקום שקט, כבר תרגישו את התוצאות...

אמר דוד המלך לבורא עולם:  "צמאה לך נפשי..." הוא היה חכם מספיק כדי להבין שהצימאון שלו, זה להשם יתברך.